כהן נ' האחים ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

1. על פי כתב התביעה רכשה התובעת ביום 18.7.02 מאת הנתבעות שהינן חברות קבלניות דירה. בדירה נתגלו ליקויים. מזה כ-5 שנים מאז כניסת התובעת לדירה לא תוקנו הלקויים על אף פניות רבות מצד התובעת, בכתב ובעלפה. התובעת עותרת לפיצוי בגין עלות התיקונים ועוגמת נפש. עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבעות בניגוד להתחייבותן לא רשמו את הדירה על שם התובעת במנהל ובלשכת רשום המקרקעין. הגם שלא נגרם נזק מוחשי יש לטענת התובעת מקום לפצותה בגין עצם הפרת ההסכם והרשלנות שגילו כלפיה. על פי כתב התביעה ב"כ הנתבעות שהיה אמור לטפל בתשלום מס הרכישה לאחר שהתובעת המציאה לו מייד את אשור התשלום התרשל בטפול, לא נפגש עם התובעת כדי לוודא פרטים בנוגע לרכושה, ולא מסר לה את המידע הנכון בנוגע לחובה למס רכישה. עקב רשלנות ב"כ הנתבעות קיבלה התובעת התראה ממס רכוש ואף הוטל עיקול על חשבונה לראשונה בחייה. התובעת תובעת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב ההתרשלות.

על פי כתב ההגנה דין התביעה להידחות שכן התובעת רכשה את הדירה As Is לאחר בדיקות קפדניות עובר לרכישתה. התובעת מנועה מלהגיש את התביעה לנוכח הצהרותיה החוזיות בהסכם ובפרוטוקול המסירה שאינו משקף ליקויים נטענים שאמורים היו להיות גלויים לעין. הנתבעות תיקנו ו/או היו נכונות תמיד לתקן ליקויים בדירה שהיו באחריות הנתבעות. לקויים שלא תוקנו הינם תוצאה של התנהלות התובעת. בכתב ההגנה מוכחשים דוחות הלקויים על כל הסכומים הנטענים. מוכחשת גם הטענה בדבר אחריות לעוגמת נפש. לטענת הנתבעות הסתירה התובעת את העובדה כי זכויותיה כבר נרשמו, התובעת עצמה מודה כי לא נגרם לה כל נזק ובכל מקרה העיכוב ברישום התובעת כחוכרת בדירה נגרם כתוצאה ממחדל התובעת בהמצאת יפוי הכח. בכתב ההגנה גם מוכחשות כל הטענות בדבר מס רכוש – האחריות לגרימת נזק והחובה לפצות.

2. לאחר שהוגשו כתבי הטענות הודיע ב"כ התובעת כי הדירה נמכרה בינתיים (ר' ישיבת קדם משפט מיום 26.1.10).

בישיבת קדם המשפט מיום 16.12.10 הגיעו ב"כ הצדדים לכלל הסכמה להסמיך את בית המשפט להכריע בתיק על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-9184 על יסוד כל החומר המצוי בתיק בית המשפט עד לסך של 25,000 ₪.

3. הסמכת בית המשפט להכריע על פי סעיף 79א האמור פירושה נכונות של כל צד לוותר על זכויותיו הפורמאליות הנטענות ונכונות לחלוק עם הצד השני את תוצאת הסכסוך על דרך של פשרה.

לאחר שעיינתי בכל החומר המצוי בתיק בית המשפט ושקלתי את הטענות בשאלת האחריות ובשאלת הנזק אני סבורה כי תשלום בסך 20,000 ₪ אותו תשלמנה הנתבעות לתובעת מהווה פשרה ראויה בתיק זה.

אני מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 20,000 ₪. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג טבת תשע"א, 20 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: